מיכאיל גורבצ'וב, מנהיגה האחרון של בריה"מ, מת שלושה עשורים אחרי שסיים למלא תפקיד מרכזי בתהליך היסטורי, שהשלכותיו עיצבו במידה רבה את העולם שאנו מכירים היום. הוא לא התכוון לכך מלכתחילה, אבל הצעדים שנקט הביאו להורדת האימפריה הסובייטית שאולה. היעלמות בריה"מ והתופעות הנלוות אליה, ובראשן המלחמה הקרה ומסך הברזל, השפיעו על העולם כולו, אבל השפעתה על מדינת היהודים הייתה דרמטית במיוחד.
עבור העם היהודי, בריה"מ הייתה הגלגול החדש של מצרים הקדומה. במצרים הזאת לא היה יאור, אבל היה גולאג, שאליו הושלכו עשרות מיליונים, בהם אינספור יהודים, ומצאו בו את מותם האכזרי. יהודים אחרים אולצו להתבולל. הקשר שלהם לשורשים, למסורת ואפילו לשפה העברית, נגדע ללא רחמים. היו בין היהודים הסובייטים לא מעט גיבורים שהיו מוכנים למסור את נפשם למען שימור גחלת הזהות היהודית, אולם מכונת ההשמדה טחנה אותם עד דק. אילו מעצמת הרשע, שהושתתה על הרעיון הקומוניסטי, והוחזקה הלכה למעשה רק באמצעות דיכוי והפחדה, הייתה מתקיימת עוד שניים־שלושה דורות, ממיליוני היהודים שנכלאו בגבולותיה לא היה נשאר זכר.
הקהילה היהודית, שחיה באימפריה הרוסית בתחילת המאה העשרים, הייתה הגדולה ביותר מכל הקהילות היהודיות, ולא במקרה היא זאת שהולידה מתוכה את כל התופעות והזרמים המשמעותיים שעתידים היו לקבוע את כיוון ההיסטוריה היהודית. לא במקרה יצאו ממנה כל האבות המייסדים של מדינת ישראל. אלא שתהפוכות המאה העשרים היכו ביהודי רוסיה, שהפכו לנתינים סובייטים. השואה כילתה את מחציתם, והמשטר הסובייטי איים להכרית - פיזית ורוחנית - את השארית.
העלייה הייתה נותרת חלום
יש הרבה קווי דמיון בין סיפור יציאת מצרים של אבותינו לבין סיפור יציאת יהודי ברית המועצות. ויש גם הבדל אחד גדול, שנעוץ כולו באישיות של מיכאיל גורבצ'וב, הפרעה האחרון של ברית המועצות. בשונה מפרעה המקורי של מצרים, גורבצ'וב קיבל את ההחלטה לשחרר את היהודים ולהתיר להם לצאת. בשונה מפרעה המקורי של מצרים - הוא לא התחרט, לא רדף אחרי היוצאים ולא ניסה לפרוע בהם על הים. גורבצ'וב פתח את השערים, תחילה במשורה ואחר כך לרווחה, ומעולם לא הצטער על כך.
בל תטעו - הרשות ליהודים לצאת ניתנה על ידי גורבצ'וב לא רק בשל רוחב ליבו או שכנועו הפנימי שהדיקטטורה הסובייטית צריכה להתרכך ולהפוך לאנושית יותר. היו גורמים נוספים שהניעו אותו להחלטה: ההתעקשות וכוח העמידה של הפעילים היהודים בבריה"מ, שלא נתנו לעונשים ולאיומים לשבור אותם, והלחץ החיצוני, במיוחד מכיוון ארצות הברית של רייגן ובוש האב.
ובכל זאת, אילו בכס מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות היה נוחת כל מועמד אחר, ולא מיכאיל גורבצ'וב, ההתרחשויות היו מתועלות למסלול אחר לגמרי: יציאת יהודי ברית המועצות לא הייתה מתאפשרת, העלייה הגדולה ממנה הייתה נשארת בגדר חלום, וישראל ללא המשאב היקר הזה הייתה נותרת מדינה הרבה יותר חלשה ופגיעה ממה שהיא כיום. יש הקונה את עולמו במחי החלטה אחת. מיכאיל גורבצ'וב קיבל בחייו המון החלטות - חלקן טובות, אחרות בעייתיות - אך אנחנו נזכור לו את ההחלטה ההיא, שבה בידל עצמו מפרעה של מצרים ומימש את הקריאה "שלח את עמי". יהי זכרו ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו